מושגי יסוד בסחר בינלאומי

סחר בינלאומי הוא סחר בין מדינות בטובין, בשירותים או בקניין רוחני.

מכירה ואספקה של מוצר בלתי מוחשי, הנקרא “שירות”, בין ספק (יצרן) לצרכן. במידה והשניים משתייכים משפטית למדינות שונות – זהו סחר בינלאומי בשירותים.

זכויות על רעיון, המצאה או יצירה המוגנים באמצעות פטנט, זכויות יוצרים, סימן מסחר או סודיות מסחרית.

ה – GATS מגדיר ארבעה אופני אספקה של שירותים:
( 1 ) חוצה גבולות – Cross Border : אספקת שירות מחו”ל אל המדינה
( 2 ) צריכה בחו”ל – Consumption Abroad : צריכת השירות במדינה אחרת
( 3 ) נוכחות עסקית – Commercial Presence : האפשרות של חברה זרה
להקים נוכחות עסקית במדינה
( 4 ) תנועת עובדים – Presence of Natural Persons : כניסה ושהייה זמנית
של נותני שירותים זרים בשטח המדינה

ארגון הגג של מערכת הסחר הרב לאומית (מולטילטראלית). הארגון הוקם ב– 1994 והחליף את כללי הסחר של הסכם ה – GATT מ – 1947, לאחר שמונה שנות מו”מ המוכרות בשם “סבב אורוגואי”. בבסיס פעילות הארגון נמצאים הסכמי היסוד שלו בנושאי סחר, מזכירות ומערך יישוב סכסוכים. בארגון חברות 164 מדינות (נכון ליוני, 2016) והמטה שלו ממוקם בג’נבה.

כלל האמצעים המגדירים את האופן בו מוסדר היבוא של טובין או שירותים למדינה.

פרק משמעותי בכל הסכם סחר, המפרט את הורדת המכסים, את הנהלים להכנסת טובין למדינה ואת מידת הפתיחות של השוק המקומי לספקי שירותים זרים.

מגבלות או דרישות הקיימות בחקיקה או ברגולציה הנוגעות לאופן בו מתנהלות חברות של משקיעים זרים בארץ ולאופן בו יש להתאים מוצרים או שירותים לשוק המקומי (לוקליזציה).

היטלי סחר הם היטלים המיועדים להגן על הייצור המקומי מפני נזק, או חשש לנזק, במספר אופנים:

• היטל היצף (Anti-Dumping) – מיועד להפחית את ההשפעה במקרה של מכירה בהיצף (מכירה במחיר נמוך בשוק היעד מאשר בשוק המקור).
• היטל משווה (Countervailing Measure) – מיועד להפחית את ההשפעה במקרה של סבסוד היצוא.
• היטל בטחה (Safeguard Measure) – מיועד להפחית את ההשפעה במקרה של יבוא פתאומי בכמות גבוהה.

הסכם בין שתי מדינות המעניק מעטפת הגנה משפטית מפני סיכונים, שאינם מסחריים, על השקעות ומשקיעים. הסכמים אלה יכולים להיחתם באופן עצמאי או כפרק בהסכם אזור סחר חופשי ומטרתם לעודד השקעות בשוק המקומי, על ידי יצירת סביבת השקעות יציבה ונוחה, ובמקביל להגן על משקיעים מקומיים הפועלים מחוץ למדינה.

הסכם בין שתי מדינות או יותר המאפשר הכרה בבדיקות תאימות בתחומים שונים בטובין (תקנים, תהליכי ייצור וכדומה) ובשירותים (תעודות השכלה, רישיונות, הכשרה וכודומה).

הסכם בין שתי מדינות או יותר המעניק לסחר ביניהן תנאים מועדפים על פני הסכמי הבסיס של ה – WTO או הסכמים אחרים (בילטראליים או אזוריים). הסכמי הסחר נבדלים ביניהם ברמת האינטגרציה הכלכלית שהם יוצרים. שני הסוגים הנפוצים של הסכמי סחר כוללים:

• הסכם סחר חופשי (אס”ח) Free Trade Agreement (FTA) או הסכם סחר אזורי Regional Trade Agreement (RTA) – הסכם השואף להורדת חסמים מקסימלית בין המדינות החתומות, אך מאפשר לכל מדינה לקבוע את רמת המכסים ואת המדיניות שלה לגבי מדינות שאינן צד להסכם (מדיניות סחר חוץ עצמאית). בשנים האחרונות הסכמים אלה מתרחבים וכוללים תחומי סחר נוספים, כגון סחר בשירותים; הגנה על וקידום השקעות; קניין רוחני; תעסוקה; איכות הסביבה ועוד.
• איחוד מכס Customs Union – הסכם היוצר מעטפת מכס אחידה לכל החברות בו, כך  שכניסת מוצרים לגבולות המעטפת תקבל טיפול מכסי זהה.
• הסכם שיתוף פעולה (שת”פ) Agreement on Trade and Economic Cooperation – הסכם בסיסי ליצירת מסגרת בילטראלית לשת”פ מסחרי וכלכלי, בדרך כלל כבסיס להידוק קשרים דיפלומטיים.

הסכם יסוד של ה – WTO בתחום הסחר בשירותים אשר נחתם במסגרת סבב אורוגוואי.

ההסכם הרב לאומי המהווה את הבסיס המשפטי להקמת ה – WTO ומשמש כאחד מהסכמי היסוד של הארגון. קובע את כללי הסחר הבינלאומי בטובין.

ההסכם נחתם ב – 1947 ותוקן ב – 1994 במסגרת “סבב אורוגוואי”.

הסכם יסוד של ה – WTO בנושא הסחר וזכויות קניין רוחני אשר נחתם במסגרת סבב אורוגוואי.

אמצעים המגבילים את הסחר הבינלאומי:

• חסמי מכס – חסמי סחר שקופים הניתנים לכימות, כגון מכסים ומכסות יבוא.
• חסמים עקיפים (לא מכסיים) Non-Tariff Barriers (NTB)/Non-Tariff Measures (NTM) – חסמי סחר שאינם בהכרח שקופים או ניתנים לכימות ומוסווים כאמצעים המיועדים לצרכים אחרים )רישיונות יבוא, בדיקות בנמלים, תקינה וכיוצא בזה).
• חסמים טכניים לסחר Technical Barriers to Trade (TBT) – תקנות, תקנים או הליכי בדיקת תאימות למוצרים העשויים ליצור מגבלה ליבוא, מעבר לצורך הנדרש כדי להשיג את מטרתם המוצהרת.
• הגבלות סניטריות ופיטו – סניטריות Sanitary and phytosanitary measures (SPS) – הגבלות המיועדות לשמור על חייהם ובריאותם של בעלי חיים וצמחים, על מנת למנוע כניסת חיידקים מפיצי מחלות במסגרת יבוא מזון ותוצרת חקלאית מן הצומח או החי.

התחייבות שלוקחת על עצמה המדינה במסגרת הסכם סחר.

הכבילות בהסכמי ה – GATT וה – GATS הן בסיס ההתחייבויות של המדינה לכלל המערכת המולטי-לטראלית וניתנות לכל חברי ה – WTO על בסיס MFN.

רישום ההתחייבות בטובין מחייב את המדינה לשמור על רמת מכס שלא תעלה על פירוט המכסים המופיע בלוח הכבילות (Schedule of Tariff Concessions) ובשירותים לשמור על רמת הליברליזציה המוצהרת בלוח ההתחייבויות (Schedule of Specific Commitments).

הכבילה מתבטאת בכך שניתן לעשות צעדים להגברת הפתיחות, אך לא ניתן
לסגת מההתחייבויות שנרשמו, למעט בתנאים שנקבעו בהסכם.

הכללים המזהים את מקור ייצור הטובין המיוצאים. בהסכם סחר, כללי המקור קובעים את זכאות הטובין להטבות מכסיות.

באמצעות ‘צבירה‘ ניתן להכיר ביבוא שמקורו ממספר מדינות. ‘צבירה‘ מאפשרת לייצר מוצר במספר מדינות מוגדרות בהסכם (אף אם אינן צד להסכם) ולייצא למדינות שהינן צד להסכם, תוך שמירה על מעמד המקור של המוצר וההטבה הנלווית למעמד זה.

מנגנון המאפשר למדינה לאפשר יבוא רק במידה והוא תואם את הצרכים הכלכליים שלה ואת מצב השוק. נפוץ בעיקר בתחומי השירותים (הגבלת מספר רישיונות או מספר ספקים, הגבלות שונות על תנועת עובדים ועוד).

רשימה של סקטורים בשירותים, או תחומים בהשקעות, אשר המדינה בוחרת שלא להתחייב עלים במסגרת הסכם סחר. באופן זה, המדינה שומרת לעצמה את היכולת לשנות את המדיניות והחקיקה בנושאים הרשומים, מבלי שיהיו כפופים לכבילה ולחובות הנגזרות מסעיפי ההסכם.

קוד מכס בינלאומי לסיווג של סחורות הבנוי בצורה היררכית ברמות של 2, 4 , 6 ו – 8 ספרות.  הסיווג הבינלאומי הינו ברמת 6 ספרות וכל מדינה רשאית להוסיף ספרות נוספות על פי צרכיה.

סיווג הטובין והשירותים של האו”ם משנת 1991 המהווה את הבסיס לדיונים על סחר בינלאומי בשירותים. הסיווג בנוי בצורה היררכית בין 1-5 ספרות וכולל תיאורים מפורטים של הסקטורים והשירותים. הסיווג משמש עבור מו”מ בפרק הסחר בשירותים.

מעקרונות הבסיס של ה – WTO . מתן יחס שווה ליבוא ממדינות שונות, כפי שניתן לייצור המקומי או לספקי שירותים זרים כמו לספקי שירותים מקומיים.

מעקרונות הבסיס של ה – WTO. אי-אפליה ביבוא ממדינות שונות. היבוא מכל מדינה שהינה צד להסכם הכולל סעיף זה, זכאי לתנאים הטובים ביותר הניתנים למדינות אחרות שהינן צד להסכם.

התניית רכישת טובין או שירותים מהמדינה המייצאת ברכישה מקבילה (או בשקלול מסוים) של שירותים או טובין מהמדינה המייבאת.

רכש של המדינה שלא לצרכים מסחריים.

הסכם ה – GPA של ה – WTO הינו הסכם וולונטרי המסדיר את הסרת המגבלות על השתתפות ספקים זרים במכרזים של המדינה וכולל כ – 50 מדינות החברות בארגון. ההסכם חל על גופי הממשלה השונים, במספר קטגוריות, בהתאם לסף מינימאלי של מכרז.

המחויבות בטובין (תעריפי מכס) ובשירותים (ליברליזציה מלאה או מוגבלת) חלה רק על הטובין או הסקטורים שנרשמו במפורש ברשימה החיובית.

הנחת היסוד היא שהכל כבול אלא אם צוין אחרת. רישום ההתחייבויות נעשה רק לגבי טובין או סקטורים בהם יש מכסים או מגבלות. ההנחה היא כי אם לא צוין תעריף מכס – הטובין אינם חייבים במכס ואם לא צוינה מגבלה מפורשות בשירותים – הסקטור לא מוגבל ופתוח.

כבילת ליברליזציה עתידית. כל צעד ליברליזציה עתידי כובל באופן אוטומטי (לא מצריך שינוי ברישום המחויבויות), ללא אפשרות לחזור למצב פחות ליברלי מהקיים.

כבילת הליברליזציה הקיימת. רשימת הכבילות (schedule) היא תמונת מצב של החוקים והרגולציות בזמן החתימה או האשרור של ההסכם כבסיס מחייב לעתיד, ללא אפשרות לחזור למצב פחות ליברלי מהקיים.