החשבון מכיל נתונים ערכיים וכמותיים של כל משלוח ומשלוח ובמקביל לשליחתו מהיצואן ליבואן הוא מוגש לשאר הגורמים המטפלים בתהליכי היצוא והיבוא (מכס, בנקים, סוכני מכס, משלחים בינלאומיים, משרדים ממשלתיים וכיוצ”ב). אין לחשבון פורמט מקובל וכל יצואן יכול לבנות לעצמו חשבון בפורמט משלו.
בדרך כלל מתחלק החשבון לשני חלקים. בחלק הראשון נרשמים פרטים כלליים כמו פרטי המוכר והקונה, ארץ המקור, נמלי הטעינה והפריקה, מונח ממונחי ה ® Incoterms בו נעשית העסקה, שיטת התשלום וזמן האספקה.
החלק השני מוקדש לתיאור המטען ובו מפורטים בדרך כלל מחירי הטובין, מחולקים לכל פריט או יחידה, פירוט הוצאות ההובלה והביטוח וסיכום כללי של המחיר.
בפרק הרביעי לתקנות המכס מפורטים הפרטים החייבים להופיע בחשבון המכר:
א. כל חשבון מכר לטובין מיובאים או טובין מיוצאים יכיל פרטים אלה:
- ארץ המקור
- המקום והתאריך בו הוכן החשבון
- השם והמען של המוכר והקונה
- כמות האריזות, תיאורן, סימנן ומספריהם
- תיאור הטובין בהתאם לסוג, מהות, טיב וכדומה
- כמות הטובין לפי היחידה המסחרית המקובלת לגבי אותם טובין
- המשקל ברוטו, נטו ונט נטו של כל אריזה, וכן המשקל הכולל ברוטו, נטו ונט נטו של המשגור
- המחיר המוסכם של הטובין
- תנאי המשלוח, השיגור והתשלום, לרבות הנחות שמקובל לציינם בחשבון מכר
החשבון חייב להיות מקורי וחתום.
רשימת אריזה
רשימון יצוא
הבסיס החוקי לדרישת רשימון היצוא נמצא בסעיף 103 לפקודת המכס: “לפני שמעלים טובין אל אניה, קרון רכבת או כלי הובלה אחר, לשם יצוא, יש לרשמם לשם יצוא בדרך שנקבעה לכך”.
רשימון היצוא משמש כעדות לביצוע היצוא ואישור של השלטונות כי היצוא בוצע בהתאם לרשום בו. רשימון היצוא מופק על ידי סוכן המכס או המשלח הבינלאומי ורצוי לשמור עותק ממנו בתיק היצוא.
מסמכים לגוביינא – Documentary Collection
חלק גדול מהעסקות בסחר הבינלאומי נעשות תחת עקרון הפרדת הרשויות. עקרון זה קובע שזכויותיהם של הצדדים לעיסקה – המוכר (היצואן) והקונה (היבואן) תשמרנה כל עוד הטובין מוחזקים בידי צד אחד והכסף בידי צד אחר. מכאן שבשתי השיטות הישירות הנ”ל, עיקרון הפרדת הרשויות מופר שכן בשיטת התשלום בחשבון פתוח, היבואן מקבל את המטען ומחזיק את התמורה בידיו.
מצד שני, במכירה בשיטת התשלום “תשלום מראש” היצואן הוא זה שברשותו התמורה לסחורה והסחורה עצמה. המכשיר המקובל המאפשר קיום של הפרדת הרשויות בסחר חוץ הוא שטר המטען הימי. בשנת 1855 נחקק באנגליה חוק שטר המטען אשר העניק למסמך זה את תכונת הקניין (זאת, בנוסף לתכונותיו של שטר המטען כקבלה וכראיה לתנאי החוזה, אשר היו מקובלות כבר מהמאה ה-16).
אם לשטר המטען לא היתה תכונה זו, היה צריך בעיקרון היצואן ללוות את הסחורה, להביאה ליבואן ולגבות את התמורה – זאת כפי שבאמת נעשה לפני הענקת תכונת הקניין לשטר המטען הימי. תכונת הקניין הפכה את שטר המטען הימי למסמך סחיר.
תכונה זו אף מאפשרת לצדדים לעיסקה להפקיד באופן זמני את החזקה על הטובין בידיו של גורם שלישי, גורם שאמין על הצדדים כנייטרלי – הבנק. כך המוכר אינו נפרד מזכויותיו על הסחורה והקונה אינו חזרה עליה.
תעודת מקור לסחר עם ארה”ב
תעודות המקור המשמשות לסחר עם ארה”ב הן תעודות שהשימוש בהן, במסגרת הסכם אזור הסחר החופשי בין ישראל לארה”ב (אס”ח – FTA) הוא לצורך קבלת העדפות מכס. התעודה טובה לסחר עם ארה”ב לרבות פורטו ריקו. תעודת המקור כוללת מקור ו2- העתקים ונדרשת, ביצוא מישראל להיות חתומה על ידי היצואן בלבד.
מקור המאמר: מכון הייצוא