מחירי ההובלה עולים ורשות המיסים מרוויחה
מס ההכנסה מרוויח יותר עקב עליות התעריפים כי עלויות ההובלה נכללות במסגרת הערך לצרכי מסי יבוא – מכס, מס קניה ומע״מ.
כך הכנסות המדינה גדלות בעקבות העלייה במחירי ההובלה, ומי שנושא בעלויות אלו – גם של מיסי היבוא – הוא ללא ספק הצרכן שאינו יכול לקזז את המע״מ.
מחירי ההובלה הימית במכולות ממשיכים להמריא כלפי מעלה, ושוברים שיאים חדשים. המשמעות היא כמובן, עלייה של מחירי הסחורות. על פי הפרסומים האחרונים, המצב עוד ילך ויחמיר עם ההתפרצות החוזרת של הקורונה בסין, שמביאה להגבלות על תפקוד נמלים מרכזיים בסין ובראשם נמל נינגבו. בסופו של דבר – מי שמשלם את המחיר הוא הצרכן. עלויות מחירי ההובלה מגדילה את העלות ליבואן, שבתורו – מגלגל את העלות על הצרכן.
מתברר שבאירוע המתגלגל הזה קיים שחקן נוסף, שהגדיל את הכנסותיו כתוצאה מנסיקת מחירי ההובלה הימית במכולות, ולשחקן הזה קוראים רשות המסים. ומדוע? כי עלויות ההובלה נכללות במסגרת הערך לצרכי מסי יבוא – מכס, מס קניה ומע״מ. פקודת המכס קובעת כי ערך העסקה הוא ״המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל לרבות עלות ההובלה של הטובין לנמל הייבוא או למקום הייבוא״. כלומר – הערך לצרכי מסי יבוא כולל גם את מרכיב ההובלה, ואם מרכיב ההובלה הימית התייקר בעשרות אחוזים, הרי ששבעת עשר אחוזי המע״מ החלים על מוצרים מיובאים – יחולו גם על מרכיב ההובלה.
זה הוא המצב ברוב מדינות העולם, שמסי היבוא חלים גם על מרכיב ההובלה, כאשר המדינה המרכזית החריגה בעניין זה היא ארה״ב, שאצלה ערך הטובין לצרכי מסי יבוא אינו כולל את מרכיב ההובלה. מתברר, שההסכם הבינלאומי בעניין ערך טובין של ארגון הסחר העולמי נתן למדינות העולם גמישות בעניין זה ולא כפה עליהם ללכת בדרך הזאת.
בשורה התחתונה – הכנסות המדינה גדלות בעקבות העלייה במחירי ההובלה, ומי שנושא בעלויות אלו – גם של מיסי היבוא – הוא ללא ספק הצרכן. ברור שהיבואנים ינסו לגלגל את עלויות המכס על הקונים, אלא שגם במקרה של מוצרים החייבים רק במע״מ יבוא – מבחינת המגזר העסקי המע״מ אמנם ישולם ויקוזז, ומי שיספוג את מלוא המע״מ הוא הצרכן, שאינו יכול לקזז את המע״מ.
ובכל זאת, החוק מעניק פתרון למצב זה. פקודת המכס קובעת כי בכל הנוגע לעלויות הובלה שנגרמו עקב נסיבות מיוחדות שאין ליבואן שליטה עליהן יכול מנהל המכס לקבוע כי אין לכלול אותן בערך העסקה. בהתאם לכך, פנתה לשכת המסחר בתל אביב כבר בחודש דצמבר 2020 למנהל המכס וביקשה ממנו לקבוע כי במידה ועלות ההובלה מהמזרח של מכולה 20 רגל תעלה על 2,000 דולר, עלות ההובלה בהקשר של ערך העסקה תיקבע על 2,000 דולר, ובמידה ועלות ההובלה מהמזרח של מכולה 40 רגל תעלה על 3,500 דולר, עלות ההובלה בהקשר של ערך העסקה תיקבע על 3,500 דולר. לדברי לשכת המסחר – מדובר בהצעה מידתית וקלה ליישום, שממילא מגלמת עלויות הובלה גבוהות משמעותית מהממוצע בשנים האחרונות ושנועדה לתת מענה חלקי ונקודתי לקפיצה החריגה בעלויות ההובלה מהמזרח.
ואולם, רשות המסים סירבה להיענות לפניה הזאת. לשיטת רשות המסים, המקרים שבהם יש להפעיל את החריג הזה הם כאשר מדובר בעלויות הובלה נוספות שנגרמו, ולא בהפחתת העלות הבסיסית של ההובלה שנקבעה מראש. כך הוא המצב, לעמדת רשות המסים, במקרים של שביתות בנמלים או אירועי מלחמה שבהם הכריז המוביל הימי על תום מסע בנמל אחר מנהל היעד בישראל, וליבואן נוצרה עלות הובלה נוספת מנמל ״תום המסע״ ועד לנמל בישראל. לא כך הוא המצב בענייננו, טענה רשות המסים, והוסיפה, שבחלק ממדינות עלויות ההובלה צמחו ללא קשר למשבר הקורונה.
אפשר להתמודד עם הטענה הזאת של רשות המסים בדבר עלויות ההובלה. ההפרדה בין עלות נוספת לבין עלות בסיסית נראית מלאכותית, ואין לה עיגון בלשון החוק. ולא רק זה, אלא שהפקודה מאפשרת למנהל המכס מרווח תמרון רחב, שהרי הפקודה קובעת כי המנהל רשאי לקבוע כללים ותנאים לעניין זה, לרבות סוגי טובין, סוגי הובלות ושירותים אחרים. אין מניעה, כך נראה, להתייחס באופן פרטני וקונקרטי להובלות כאלו ואחרות.
רשות המסים העלתה טענה נוספת שיש להתייחס אליה בכובד ראש והיא החובה של מדינת ישראל על פי הסכמי הסחר שלא להפלות לרעה את הטיפול ביבוא ממדינה מסוימת בהשוואה למדינות אחרות. כלומר – הפחתה במרכיב הובלה ביחס ליבוא ממדינות מסוימות יכול להקים טיעון של אפליה. זאת טענה שראוי להביא אותה בחשבון, ואולם אין היא מצדיקה שלילת מתן פתרון לעניין.
אוסיף ואציין כי החוק מדבר על נסיבות מיוחדות שאין ליבואן שליטה עליהן, ונראה שזהו המצב בענייננו, שהרי מדובר בהתרחשות גלובלית כללית, שאינה קשורה ליבואן כזה או אחר. בשונה מסעיפי כוח עליון המצויים בחוזים מסחריים – אין מדובר בפקודת המכס בדרישה שהיבואן לא היה יכול לצפות את העלייה במחיר ההובלה, אלא רק שמדובר בנסיבות שאין ליבואן שליטה עליהן, וכאמור, זה הוא המצב בענייננו.
נספר שרשות המסים טענה כי מדובר במחיר שירות שהוא מחיר שוק שנקבע לפי היצע וביקוש, ולא בעלות הובלה חריגה כמו תום מסע, אלא שהסוגיה הזאת היא מורכבת ומסועפת וכוללת משתנים רבים: הנמלים בסין, הנמלים בישראל, צפיפות בנמלים, מחסור במכולות ובאניות ועוד, גידול בסחר העולמי ועוד. אין ספק שיש כאן אירוע חריג שעוד יילמד וינותח, ונראה שהעמדה של רשות המסים הינה פשטנית. פשטנית מדי.
בסופו של דבר, לא נראה שצריכה להיות מניעה משפטית כבדה להחרגת עלויות ההובלה הכבדות מהערך לצרכי מסי יבוא. השאלה מצויה יותר במישור המדיניות: האם עליית מחירי ההובלה משפיעה משמעותית על הצרכנים ועל יוקר המחייה באופן שיצדיק את הפעלת ההחרגה במקרה הזה? התשובה נראית חיובית ולו מעצם העובדה שנקבעה בחוק האפשרות להחרגת עלויות הובלה במקרים של שביתות וכיו״ב שבהם ההשפעה המשקית הינה נמוכה יחסית. קל חומר לענייננו. ובינתיים – מי שמשלם את המחיר הוא הצרכן כמובן.
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו”ד גיל נדל – ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים. בדוא”ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979
עוד מאמרים בנושא...
טיפים והתנהלות נכונה ביבוא אישי
וודאו מול הספק בחו”ל כי הוא מציין את ערך הטובין הראלי בחשבונית
מדיניות התקינה בישראל
מדיניות התקינה הלאומית כוללת קביעת עדיפויות בתקינה, יזום כתיבת תקנים חדשים ורביזיות בתקנים הקיימים, הכרזה על תקנים כרשמיים או הסרת רשמיותם, תיאום בין-משרדי בנושאי תקינה
גופים בינלאומיים הפועלים בנושא סחר והיצף
בעולם פועלים גופים שונים העוסקים בנושא סחר הוגן ופועלים נגד היצף.
מהו יבוא אישי?
על-פי ההגדרה שבצו יבוא חופשי אם הוכח להנחת דעתו של מנהל רשות המיסים או סגנו שהטובין מיובאים לא באמצעות עוסק, לא לצרכי אספקה, ייצור או
