היסטוריה של ההסכם
הסכם הסחר החופשי בין ישראל לארה”ב נחתם בשנת 1985 והוא אחד ההסכמים הכלכליים החשובים ביותר בין שתי המדינות. זהו הסכם הסחר החופשי הראשון שנחתם בין ארה”ב למדינה זרה, ומטרתו הייתה לעודד סחר והשקעות הדדיות, לחזק את שיתוף הפעולה הכלכלי ולהפחית מכסים על מגוון רחב של מוצרים. ההסכם נולד על רקע מערכת יחסים מדינית-כלכלית מתהדקת במהלך שנות ה-70 וה-80, והיה תקדים לסדרת הסכמי סחר נוספים שארה”ב חתמה עם מדינות אחרות בהמשך.
תוכן ההסכם
ההסכם מבוסס על עקרונות של סחר חופשי והסרת חסמים, תוך ביטול מכסים והגבלות כמותיות על מוצרים רבים, כולל תעשיות טכנולוגיה, כימיה, טקסטיל וחקלאות. הוא כולל גם מנגנונים לפתרון סכסוכים מסחריים בין הצדדים, דבר שמחזק את היציבות העסקית.
ההסכם מגדיר תנאים להכרה הדדית בתקני מוצרים, ומאפשר גישה משופרת של סחורות ישראליות לשוק האמריקאי, דבר שתרם משמעותית לצמיחת הייצוא הישראלי, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה והחקלאות.
השפעה כלכלית
ההסכם השפיע בצורה משמעותית על הכלכלה הישראלית בכך שהקל על הייצוא לשוק האמריקאי, שהפך לאחד מיעדי הייצוא המרכזיים של ישראל. הוא עודד תחרותיות, משך השקעות זרות לארץ, וסייע לחברות ישראליות לחדור לשוק האמריקאי בקלות רבה יותר. החברות האמריקאיות נהנו אף הן מגישה משופרת לשוק הישראלי, שהפך להיות מרכז לפיתוחים טכנולוגיים וחדשנות.
התאמות ושדרוגים
מאז חתימת ההסכם ב-1985, נעשו מספר עדכונים והתאמות להרחבת התחומים הכלולים בו. שינויים אלה כללו הרחבת ההסכם לתחומים חדשים כגון טכנולוגיה, סייבר ואנרגיה מתחדשת, תוך התאמה למציאות הכלכלית המשתנה והתגברות הסחר בין המדינות.
סיכום
הסכם הסחר בין ישראל לארה”ב הוא אחד מההסכמים המרכזיים שתרמו לשגשוג הכלכלה הישראלית ולהעמקת הקשרים הכלכליים בין המדינות. הוא מהווה מודל להצלחת הסכמי סחר חופשי בכלל ותרם רבות לייצוא הישראלי ולכלכלה המקומית.
ההסכם מסמל לא רק שותפות כלכלית, אלא גם קשרי ברית וחברות שממשיכים להשפיע על שתי המדינות לאורך השנים.
הסכמי סחר עם ארה”ב
הסכם לאזור סחר חופשי (אס”ח) בין ישראל לבין ארה”ב נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 1985.
בזמנו, היה הסכם האס”ח הראשון והיחידי מחוץ להסכם עם צפון אמריקה (הסכם נפט”א) שעליו חתמה ארה”ב.
לישראל וארה”ב הסכמים נוספים כגון הסכם הכרה הדדית בציוד תקשורת והסכם Qualified Industrial Zone (QIZ) בין ישראל מצרים וארה”ב.
